אביעד נ' אלתר-נתיב שירותי מזון בע"מ ואח'

החלטה

התביעה הוגשה ביום 28.8.14 והיא נתמכת בחוו"ד של פרופ' אלי איסקוב, מנהל המחלקה לשיקום אורתופדי בבית לווינשטיין. כתב ההגנה הוגש ביום 7.11.13 ולא צורפה לו חוו"ד רפואית. ביום 23.2.14 ניתנה החלטה לפיה, עם הגשת חוו"ד מטעם הנתבעות יודיעו הצדדים אם יוכלו להגיש תחשיבי נזק על בסיס מוסכם, או שיש צורך למנות מומחה מטעם בית-המשפט. ביום 3.4.14 הגישו הנתבעות חוו"ד רפואית של האורתופד ד"ר ביאליק. כעבור 3 ימים הזכיר בית-המשפט לצדדים את החלטתו הקודמת והזמין אותם למסור את ההודעה, אלא שהודעה כזו לא התקבלה. ביום 10.4.14 הודיע ב"כ התובעת כי פנה לב"כ הנתבעות ושמע ממנו כי הן לא מתכוונות להגיש חוו"ד רפואית נוספת. בית-המשפט המתין לתגובה של הנתבעות שלא באה. ביום 11.5.14 ניתנה החלטה נוספת של בית-המשפט שהזמינה את הנתבעות להודיע במפורש עד ליום 25.5.14 אם הן מתכוונות להגיש חוו"ד שיקומית. נקבע שבהעדר הודעה כזאת, תנתן החלטה על הגשת תחשיבי נזק ולא תותר הגשת חוו"ד שיקומית מטעם הנתבעות במועד מאוחר יותר. הנתבעות לא הודיעו דבר - כעת הן טוענות שלא קיבלו החלטה זו. ביום 26.5.14 ניתן צו על הגשת תחשיבי נזק והצדדים הגישו אותם.

במקביל, ביום 16.6.14 הגישו הנתבעות בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ביום 26.5.14 "בה נקבע כי הנתבעות מנועות מלהגיש חוות-דעת מומחה בתחום השיקום". הן טוענות (בלי לתמוך זאת בתצהיר) שלא קיבלו אותה, שאילו קיבלו אותה היו מגישות תגובה ובוודאי שלא היו מוותרות על הזכות להגיש חוו"ד שכנגד. הן גם מבקשות שבית-המשפט יורה לתובעת להודיע אם בכוונתה להגיש חוות-דעת נוספות. לדעתן, הקדימה התובעת את המאוחר שכן פרופ' איסקוב לא כשיר לחוות-דעתו בעניינים שבהם הביעה דעה.

התובעת טוענת שהחלטות בית-המשפט הומצאו לנתבעות והן מלינות על כך שהנתבעות בעצם התעלמו גם מהחלטות אחרות של בית-המשפט. הן מזכירות שאין טעם בהגשת תחשיבי נזק בטרם הוגשו כל חוות-הדעת הרפואיות בפני בית-המשפט. בתשובתן, מסתמכות הנתבעות על הכללים בדבר ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד וטוענות לזכות לבטלה מחובת הצדק. הן גם סבורות שהנסיון לקשר בין ההחלטה שאת ביטולה הן מבקשות לבין ההחלטה מיום 23.2.14 הוא "מצער ולא לענין".

עם הערה אחרונה זו אין בית-המשפט מסכים. חבל שהנתבעות מתעלמות לחלוטין מתכליתו של ההליך שבו הן מעורבות. בית-המשפט לא חייב לסייע לצדדים להגיע לפשרה. ברור שאין כל טעם בהגשת תחשיבי נזק מקוטבים, שאין ביניהם מכנה משותף מינימלי. בית-המשפט אינו פטרון של הצדדים ואינו מלמד אותם אילו ראיות כדאי שיגישו. התובעת הגישה את חווה"ד של פרופ' איסקוב. היא לא הביעה רצון להגיש חוו"ד נוספת ובית-המשפט לא אמור להציע לה לעשות כן ואין סיבה שיברר אם היא רוצה בכך. ביום 23.2.14 לא ידע בית-המשפט איזו חוו"ד יגישו הנתבעים. בקשתו מהצדדים היתה שלאחר הגשת חווה"ד מטעם הנתבעת יודיעו לו אם ניתן להגיש תחשיבי נזק על בסיס מוסכם, או שיש צורך במינוי מומחה מטעמו. החלטה זו נועדה לוודא שתחשיבי נזק יוגשו רק כאשר תהיה בכך תועלת. התעלמות הנתבעות מהחלטה זו סללה את הדרך לתסבוכת שנוצרה בהמשך. גם בהמשך הדברים ניסה בית-המשפט לוודא שיש תכלית להגיש תחשיבי נזק. ההחלטה על הגשתם ניתנה בהנחה שבפני בית-המשפט כל חוות-הדעת שבדעת הצדדים להגיש. כעת הוגשו תחשיבי נזק מקוטבים מאוד. הנתבעות נאחזות בטיעונים פורמאליים מאוד, אך גם בשלב זה – לאחר שללא ספק הן יודעות את ההחלטות שניתנו בעבר – הן לא טרחו להצהיר במפורש על כוונה להגיש חוות-דעת בתחום השיקום. בהתנהגות זו הן לא מסייעות לבית-המשפט לעשות את מלאכתו.

לגוף הבקשה: דומה שהנתבעות מבלבלות את היוצרות. ראשית, הן מבקשות לבטל החלטה שלא ניתנה. הבקשה היא לבטל החלטה מיום 26.5.14 שלא יורשה להן להגיש חוו"ד בתחום השיקום. עיון באותה החלטה יראה להן, שדבר זה כלל לא נאמר שם. שנית, בקשתן מתעלמת מכך שהן כבר מיצו משכבר את זכותן שבדין להגיש חוו"ד רפואית. מה שעומד בינן לבין הגשת חוו"ד נוספת אינה החלטה של בית-המשפט שאוסרת זאת, אלא העובדה שכעת אין להן זכות שבדין לעשות כן, הן מעולם לא ביקשו רשות להגיש חוו"ד נוספת ורשות כזאת גם לא ניתנה.

כעת יהיה על הצדדים לקבל החלטות באשר למגמתם בתביעה זו. אם ברצונם לנהלה, או לנסות להגיע להסכמות תכליתיות כלשהן. הצדדים יגישו תוך 7 מים כל בקשה או הודעה נחוצות. בינתיים מעכב בית-המשפט את משלוח הצעתו לפשרה – לא ברור אם יש בה כעת טעם.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014, בהעדר הצדדים.